Yevamoth
Daf 26a
משנה: הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ וְהִיא אֲסוּרָה בִקְרוֹבָיו. הוּא אָסוּר בְּאִמָּהּ וּבְאֵם אִמָּהּ וּבְאֵם אָבִיהָ בְּבִתָּהּ בְּבַת בִּתָּהּ וּבְבַת בְּנָהּ וּבַאֲחוֹתָהּ בִּזְמַן שֶׁהִיא קַייֶמֶת. הָאַחִין מוּתָּרִין. הִיא אֲסוּרָה בְאַבִיו בַּאֲבִי אָבִיו בִּבְנוֹ וּבְבֶן בְּנוֹ בְּאָחִיו וּבְבֶן אָחִיו. מוּתָּר אָדָם בִּקְרוֹבַת צָרַת חֲלוּצָתוֹ וְאָסוּר בְּצָרַת קְרוֹבַת חֲלוּצָתוֹ.
Traduction
Si quelqu'un a été déchaussé par sa belle-sœur veuve, et que son frère, après avoir épousé la sœur de celle-ci meurt, le premier devra de nouveau procéder au déchaussement par cette femme, sans pouvoir l'épouser; tandis que si un homme a répudié sa femme, et que son frère, après avoir épousé la sœur de la répudiée meurt, la veuve devient libre, sans qu'il soit besoin d'aucune cérémonie, ni déchaussement, ni lévirat-.- (202)La Guemara sur ce se trouve déjà ci-dessus, 1,.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אסור בקרובותי'. כאלו היא אשתו ואסורות מדרבנן בחלוצה:
בזמן שהיא קיימת. אאחותה קאי:
מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו. ולא אמרינן צרה כחלוצה שיהא אסור בקרובותיה כמו בקרובות חלוצה:
ואסור בצרת קרובת חלוצתו. ראובן חלץ ללאה ורחל נשואה לנכרי ולה צרה ומת הנכרי אסורה אותה צרה לראובן. כך פירש''י ז''ל. והקשו עליו דא''כ מצינו צרה שלא במקום מצוה וקי''ל דאין צרה אלא מאח כדאמרינן הכא בפ''ק וכן בבבלי ועוד דאפי' חלוצה עצמה שנשאת לאחר ולו אשה אחרת ומת צרתה ודאי שרי' דלא עדיפא חלוצה מגרושה וצרת גרושה מישרא שריא ומכ''ש לצרת קרובת חלוצה אלא דה''פ כגון שני אחין נשואין לב' אחיות לאה ורחל מת ראובן וחלץ יהודה לאשתו ואח''כ מת שמעון הרי הוא אסור ברחל משום אחות חלוצה דרבנן ואסור בצרתה וחולצת ולא מתייבמת. הריטב''א ז''ל וכן כתב הרשב''א ז''ל וכן בתוס' דף מ''א ד''ה הך כו' תמהו שם על פרש''י מכח קושיא הא' ופירשו ג''כ בנשואה לאחין ולא לנכרי ולפי פירושו גרסי שם בגמ' בטעמא דאסרו הא דאזלה לבי דינא ולא גרסינן בהדה לבי דינא פי' שהולכת לחלוץ וכיון דחלצה דמיא לגרושה טפי ואסרו גם צרת קרובתה בנשואה לאחין דדמיא לצרת ערוה אבל צרת חלוצתו דלא אתעביד בה מעשה לא דמיא לגרושה הילכך קרובתה שריא:
הלכה: הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ כול'. מִפְּנֵי שֶׁחָלַץ לָהּ. הָא לֹא חָלַץ לָהּ וּמֵתָה מוּתָּר בְּאִמָּהּ. אָמַר רִבִּי אֲבִינָא. הָדָא הִיא דָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי לָעְזָר. שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁמֵּתָה מוּתָּר בְּאִמָּהּ. זִיקָה הָיְתָה לוֹ בָהּ. כֵּיוָן שֶׁמֵּתָה בָֽטְלָה לוֹ זִיקָתָהּ. וְהָכָא כֵּיוָן שֶׁמֵּת בָּֽטְלָה זִיקָתוֹ. רִבִּי אָבוּן שָׁמַע לָהּ מִן דְּבַתְרָה. וּבַאֲחוֹתָהּ בִּזְמַן שֶׁהִיא קַייֶמֶת וְהָאַחִין מוּתָּרִין. וַאֲחוֹתָהּ אֵצֶל הָאַחִין לֹא כְמֵתָה הִיא.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
גמ' מפני שחלץ לה. טעמא דחלץ לה הוא דאסור בקרובותיה ואפי' לאחר מיתה:
הדא היא כו'. ממתני' זה מסייע ליה להא דאמר רבי יעקב דאין זיקה לאחר מיתה לעיל פרק ב' סוף הלכה א':
והכא כו'. לא שייך הכא אלא התם ואגב גררא נסבה:
שמע לה מן דבתרא. מן הסיפא הביא ראיה לזה כדמפרש ואזיל דמרישא לא מוכחא מידי דאפשר דלרבותא נקט החולץ דלא תימא כיון שחלץ לה פקעה זיקתה ממנו ומותר בקרובותיה:
ואחותה אצל האחין לא כמתה היא. בתמיה דודאי למתה דמיא דממילא בטלה הזיקה ממנה כשחלץ אחיו לאחותה ולא איתעביד בה מעשה כלום וכן נמי בשומרת יבם שמתה ממילא בטלה הזיקה ומותר באמה:
רַב יְהוּדָה אָמַר בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל. הָעוֹשֶׂה מַאֲמָר בִּיבִמְתּוֹ לֹא זָכָה בְנִיכְסֵי אָחִיו. וְאַף בֵּית שַׁמַּי מוֹדֵיי בָהּ. וְאַף רִבִּי שִׁמְעוֹן מוֹדֵיי בָהּ. 26a וְלֹא כְרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲרָךְ. דְּרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲרָךְ אוֹמֵר. הַמַּאֲמָר קוֹנֶה קִנְייָן גָּמוּר בִּיבָמָה. הָיוּ שְׁתֵּי יְבָמוֹת. עָשָׂה מַאֲמָר בְּזוֹ וּבָעַל לְזוֹ. מַה נַפְשֵׁךְ. אִם בְּמַאֲמָר יִזְכֶּה אִם בְּבִיאָה יִזְכֶּה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מֵאַחַר שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְקַייֵם אֶת אַחַת מֵהֶן לֹא זָכָה בְנִיסְכֵי אָחִיו.
Traduction
R. Juda dit au nom de Samuel: la promesse de mariage faite à une belle-sœur ne suffit pas pour hériter des biens du frère défunt; c'est aussi admis par l'école de Shammaï et R. Simon contrairement à l'avis de Eleazar b. Arakh qui dit (195)Ci-dessus,( 2, 1 )(et 3, 5).: la promesse de mariage équivaut à une acquisition formelle pour le lévirat. Si un même beau-frère de deux belles-sœurs incombant en lévirat, qu'il fasse une promesse à l'une et cohabite avec l'autre, pourra-t-il hériter de tous les biens du défunt en vertu de ce dilemme: ou il en bénéficie par la validité de sa promesse, ou par celle de sa cohabitation avec l'autre belle-sœur? -Non, dit R. Yossé, puisqu'en ce cas il ne peut garder comme épouse aucune des deux (196)Ci après, (5, 1.), il ne bénéficiera pas de l'héritage.
Pnei Moshe non traduit
ואף ב''ש מודי בה. דלאי קנין גמור ממש משוה למאמר כדלעיל פ''ג הלכה ד':
ואף ר''ש מודי. דמספקא ליה אם מאמר קונה כדלעיל שם:
ולא כר''א בן ערך דאמר לעיל ריש פ''ב דקונה קנין גמור ממש:
מה נפשך. לשון בעיא היא אם נאמר דמ''נ יזכה בנכסים. וקאמר רבי יוסה דמאחר שאינו יכול לקיים א' מהן. כדתנן לקמן פ''ה מאמר בזו ובעל לזו צריכה ב' גיטין וחליצה דשתיהן אסורות:
לא זכה בנכסי אחיו. ואינו דומה למשנתינו הכונס כו' דאעפ''י שגירש וכדפרישית דשאני התם דאם רצה לקיים יקיים אבל הכא דאינו רשאי לקיים לא:
רִבִּי יִצְחָק בַּר טֵבֶלֵיי בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. טַעֲמָא דְרִבִּי יְהוּדָה וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד. מַקִּישׁוֹ לַבְּכוֹר. מַה הַבְּכוֹר אֵינוֹ יוֹרֵשׁ בְּחַיֵי אָבִיו אַף זֶה אֵינוֹ יוֹרֵשׁ בְּחַיֵי אָבִיו. אִי מַה בְּכוֹר יוֹרֵשׁ אַחַר מִיתַת אָבִיו אַף זֶה יוֹרֵשׁ אַחַר מִיתַת אָבִיו. אָמַר רִבִּי זְעוּרָא. מִינָהּ. מַה הַבְּכוֹר לֹא יוֹרֵשׁ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא רָאוּי לֵירֵשׁ אַף זֶה אֵינוֹ יוֹרֵשׁ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא רָאוּי לֵירֵשּׁ. עוֹד אֵינוֹ יוֹרֵשׁ. רִבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא רִבִּי חִייָה בַּר אַשִּׁי בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְּרִבִּי יְהוּדָה. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. הֲלָכָה כְּרִבִּי יוּדָה. רִבִּי אַבָּהוּ רִבִּי לָֽעְזָר בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. הֲלָכָה כְּרִבִּי יוּדָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. זִימְנִין סַגִּין יָֽתְבִית קוֹמֵי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה וְלֹא שָֽׁמְעִית מִינֵּיהּ הָדָא מִילְתָה. אָמַר לֵיהּ. וְלֵית בַּר נַשׁ דּוּ שָׁמֵע מִילָּה וְלֵית חַבְרֵיהּ שְׁמִיעַ לֵיהּ.
Traduction
R. Isaac b. Tablaï explique au nom de R. Eleazar quel est le motif de R. Juda (dans notre Mishna): De l'expression le fils aîné qu'elle enfantera (Dt 25, 6) on conclut à l'analogie avec les droits d'aînesse; et comme le fils aîné n'hérite pas pendant la vie du père, il en sera de même du beau-frère qui accomplit le lévirat. Est-ce à dire, en étendant l'analogie, comme le fils aîné hérite après la mort du père, que le beau-frère héritera aussi, après la mort du frère, de tous les biens provenant du défunt? -Non, dit R. Zeira, et dans les éléments mêmes de l'analogie, on trouve de quoi la rectifier: comme le fils aîné n'hérite pas au delà de ce qui lui revient au moment du décès paternel (si alors son droit d'aînesse n'est pas prouvé, il ne reçoit rien de plus que les autres), de même le beau-frère en question n'héritera rien au moment même de la mort du défunt frère, et n'aura rien de plus que les autres au décès du père. R. Aba b. Cahana ou R. Hiya b. Ashé dit au nom de Rav que l'avis de R. Juda sert de règle. C'est aussi l'opinion émise par R. Josué b. Levi, ainsi que par R. Abahou et R. Éléazar au nom de R. Oshia. R. Yohanan dit: maintes fois, je me trouvais assis comme auditeur devant R. Oshia, et je ne lui ai pas entendu exprimer cette opinion. Il arrive souvent, lui fut-il répliqué, qu'un tel n'entend pas ce qu'un autre a entendu (197)Cf. (Shabat 3, 50), fin; '(Eruvin 9, 2), ibid.. 4 7 Celui qui s'est laissé déchausser par sa belle-sœur reste en état d'interdit pour les parentes de cette femme à degré de relation illicite, et de même elle ne peut épouser les parents de cet homme alliés au même degré (198)En raison du déchaussement, cette femme est considérée comme étant devenue sa femme, qui a été ensuite répudiée; aussi, les interdits pour cause d'alliance sont applicable à tous deux.. Ainsi, cet homme ne pourra pas épouser la mère de sa belle-sœur, ni sa grand-mère paternelle, ni sa grand-mère maternelle, ni sa fille, ni la fille de sa fille ou celle de son fils, ni sa sœur aussi longtemps que la veuve en question vit; mais les frères de cet homme peuvent épouser n'importe laquelle de ces femmes. A cette veuve, il est interdit d'épouser de même le père de son beau-frère, ou l'un de ses grands-pères paternel ou maternel, son fils ou son petit-fils, ou son frère ou le fils de son frère. Il est permis à cet homme d'épouser une parente à degré illicite avec l'adjointe de la veuve qui l'a déchaussé, non l'adjointe d'une femme qui aurait un degré interdit de parenté avec la veuve qui a déchaussé (199)Si p. ex. Ruben se laisse déchausser par Léa, dont la sÏur Rachel a épousé un étranger qui a déjà une autre femme (une adjointe), puis celui-ci meurt, ladite adjointe de Rachel est interdite à Ruben; car lorsque Léa se rend au tribunal pour le déchaussement, elle emmène sa sÏur Rachel; et comme les assistants ne savent pas tous laquelle des deux sÏurs a déchaussé, on pourrait supposer cet acte opéré par Rachel, et qu'en épousant l'adjointe de cette dernière on ežt épousé l'adjointe de celle qui a déchaussé: relation interdite..
Pnei Moshe non traduit
טעמא דר''י דאמר בין כך כו' דוהי' הבכור כתיב הכתוב מקישו לבכור כו' וכן הוא בבבלי שם:
אי מה בכור כו'. אף זה דאם מת אביו אח''כ יזכה בכל הנכסים:
ומשני ר''ז מניה. מן גופא נלמוד דמה הבכור כו' בשעה שהוא ראוי כלומר בראוי לבא לאחר זמן דאינו נוטל חלק בכורה בראוי כבמוחזק אף זה כו':
עוד אינו יורש. כלומר דבשעה שראוי היה אינו יורש ועוד אינו יורש אף לאחר מיתת אביו כ''א כאחד מן האחין:
ולית בר נש דשמע כו'. ומה את מתמה בזה את לא שמעת ואני שמעתי ממנו. ובבבלי מסקינן דאין הלכה כרבי יודה וכר' נחמן שם:
Yevamoth
Daf 26b
משנה: הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ וְנָשָׂא אָחִיו אֶת אֲחוֹתָהּ וָמֵת חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְייַבֶּמֶת. וְכֵן הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְנָשָׂא אָחִיו אֶת אֲחוֹתָהּ וָמֵת הֲרֵי זוֹ פְטוּרָה.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
מתני' וכן המגרש. בבבלי שם מפרק לה דאבל המגרש קתני וטעמא דחילוק בין חולץ למגרש מפ' בגמ':
משנה: שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁקִּידֵּשׁ אָחִיו אֶת אֲחוֹתָהּ. מִשּׁוּם רִבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּתֵירָה אָֽמְרוּ. אוֹמֵר לוֹ הַמְתֵּן עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה אָחִיךָ הַגָּדוֹל מַעֲשֶׂה. חָֽלְצוּ לָהּ אַחִין אוֹ כָּֽנְסוּ יִכְנוֹס אֶת אִשְׁתּוֹ. מֵתֶה הַיְּבָמָה יִכְנוֹס. מֵת הַיָּבָם מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְגֵט וְאֵשֶׁת אָחִיו בַּחֲלִיצָה.
Traduction
Si pendant que la veuve attend le mariage avec son beau-frère, un autre frère se fiance avec sa sœur à elle, on doit, selon R. Juda b. Bethera, lui dire d'attendre jusqu'à ce que le frère aîné ait accompli le lévirat. Après que le frère aura procédé au mariage, ou au déchaussement, le second frère pourra aussitôt épouser sa fiancée. De même, après le décès de la belle-sœur veuve, le frère pourra procéder au mariage. Mais si le beau-frère aîné meurt (et qu'il n'y a plus d'autre frère que le fiancé à la sœur de la veuve), le survivant devra remettre un acte de divorce à sa fiancée (203)Comme elle est sÏur de celle qui lui incombe par lévirat, il ne peut l'épouser, ni à l'inverse - par la même raison - sa belle-sÏur veuve, qui se trouve être la sÏur de sa fiancée répudiée. et se laisser déchausser par sa belle sœur veuve-.- (204)La Guemara sur ce se trouve déjà ci-dessus, 3, 1, commencement,
Pnei Moshe non traduit
מתני' שקידש. אחד מן האחין את אחותה אחר שנפלה זו לפניהן והוזקקה לכולן:
המתן. מלכנוס דקא פגעת באחות זקוקתו:
עד שיעשה כו'. שיכנוס את היבמה או יחלוץ לה ויעקור זיקתה מעליך:
מתה היבמה יכנוס. את אשתו. דאפי' כנסה ומתה מותר באחותה:
מת היבם. ואין כאן אח אלא זה שקידש אחותה:
ואשת אחיו בחליצה. אבל יבומי לא דאחות גרושתו היא וחליצה מיהת בעיא הואיל וזיקתה קודם לקידושי הגרושה היא:
הלכה: שׁוֹמֶרֶת יָבָם כול'. לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא מֵתָה יְבִמְתּוֹ מוּתָּר בְּאִשְׁתּוֹ. אֲבָל מֵתָה אִשְׁתּוֹ אָסוּר בִּיבִמְתּוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. זוֹ דִבְרֵי רִבִּי לִעֶזֶר. אֲבָל דִּבְרֵי חֲכָמִים מֵתָה יְבִמְתּוֹ מוּתָּר בְּאִשְׁתּוֹ. מֵתָה אִשְׁתּוֹ מוּתָּר בִּיבִמְתּוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דִּבְרֵי חֲכָמִים. כָּל דָּבָר שֶׁהוּא בָא מַחְמַת הַגּוֹרֵם בָּטַל הַגּוֹרֵם בָּטַל הָאִיסּוּר. וְדִבְרֵי רִבִּי לִעֶזֶר. אֲפִילוּ בָּטַל הַגּוֹרֵם הָאִיסּוּר בִּמְקוֹמוֹ.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
גמ' לא אמרו כו'. לעיל ריש פרק ג' ושם פירשתי:
הלכה: וְכֵן הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ כול'. שִׁמְעוֹן בַּר בָּא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. מַה בֵין חוֹלֵץ וּמַה בֵין מְגָרֵשׁ. אָמַר לֵיהּ. מָה אַתְּ סָבוּר חֲלִיצָה קִנְייָן. אֵינָהּ אֶלָּא פְטוֹר. אֵין הָאַחִין חַייָבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם אִשְׁתּוֹ שֶׁלַּחוֹלֵץ. אֲבָל חַייָבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם אִשְׁתּוֹ שֶׁלַּמֵּת.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
גמ' שמעון בר בא כו'. כתוב לעיל פ''ק הלכה א' ושם פירשתיו:
אֲסוּרָה בְאַבִיו וּבַאֲבִי אָבִיו בִּבְנוֹ וּבְבֶן בְּנוֹ בְּאָחִיו וּבְבֶן אָחִיו. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁנִּיתְּנוּ שְׁנִיּוֹת לַחוֹלֵץ. 26b וְהַייְדָא אָֽמְרָה דָא. בִּבְנוֹ וּבְבֶן בְּנוֹ בְּאָחִיו וּבְבֶן אָחִיו. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁנִּיתְּנוּ שְׁנִיּוֹת לַחוֹלֵץ.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
היא אסורה כו' הדא אמרה. זאת אומרת:
שניתנו. דגזרו שניות ג''כ בחלוצה:
והיידא אמרה. ומאיזה דבר אתה שומע זה דאי משום דקתני באבי אביו דהויא ליה כלת בנו שני' ודילמא משום דמת הוא דהיתה כלת בנו ולא משום חולץ וכן מדחי לה בבלי מ':
דא. מזה ש''מ דקתני בבנו ובבן בנו כו' ובבן בנו ע''כ משום חולץ הוא דהוי' ליה אשת אבי אביו שניה דאי משום המת דהוי' ליה אשת אחי אבי אביו הא לא הויא שניה וכאמימר דמכשיר שם בזה. ושם מסיק אליבא דכ''ע מדתני רבי חייא דבן בתו אסור נמי בחלוצה דמשום חולץ הוא דהויא ליה אשת אבי אמו דאי משום מת הא הויא ליה אשת אחי אבי אמו ולא הויא שניה כלל:
כֵּינִי מַתְנִיתָא. מוּתָּר הוּא אָדָם בִּקְרוֹבַת צָרַת חֲלוּצָתוֹ וְאָסוּר בְּצָרַת קְרוֹבַת חֲלוּצָתוֹ. הָדָא מְסַייְעָא לְהַהִיא דְאָמַר רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי אֲבִינָא. קַל וָחוֹמֶר. מַה אֲחוֹת חֲלוּצָתוֹ שֶׁהוּא מִדִּבְרֵיהֶן נָֽתְנוּ לָהּ חֲכָמִים צָרָה. כָּאן שֶׁיֵּשׁ כָּאן אִיסּוּר אָחִיו לֹא כָּל שֶׁכֵּן.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
כיני מתניתין. כן הוא הוא דמותר אדם כו' וכדפרישית טעמא במתניתין ועפ''י טעות הדפו' נשמט כאן בספרים הא דכתוב למטה בהל' ט' וגרסינן לה הכא. הדא מסייע לההיא דאמר ר' הילא כו' עד לכ''ש והאי דרבי הילא כתוב לעיל פ''ג הלכה א' ושם פירשתיו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source